החלטה בתיק בש"א 1493/05

          מונחת לפני "בקשה דחופה לביטול החלטה בבקשת התופס למתן הוראות".

          בתיק בש"א 814/05 מונה על-ידי המשיב מס' 1 כתופס נכסים בהתאם לתקנה 387א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, זאת על נכסי המבקשת ולבקשת משיבה מס' 2. בהתאם לתקנה 387ו הגיש תופס הנכסים דו"ח לבית המשפט, אולם לנוכח התנגדות המבקשת, לא העביר העתק הימנו לידי המשיבה מס' 2. תחת זאת הגיש בקשה למתן הוראות, אשר נדונה בבש"א 1108/05. לאחר שהתקבלו תגובות הצדדים בכתב, החלטתי על קיום דיון משלים בעל-פה וזה התקיים ביום 13.4.05. משהשלימו באי-כוח הצדדים את טענותיהם ולמעשה ניתן היה להחליט בבקשה, הוצע לבא-כוח המבקשת לשקול הצעה שלפיה תינתן הסכמת מרשתו להעברת הדו"ח לידי המשיבה מס' 2, "בהשמטה זמנית של סעיפים 40 ו-45, עד שבית המשפט יחליט באשר אליהם". ההסכמה להצעה ניתנה בצהריי אותו יום ונשלחה באמצעות פקסימיליה.

          כמדומה שההצעה הייתה ברורה: שני הסעיפים שבמחלוקת יוכרעו על-ידי בית המשפט וכל יתר המפורט בדו"ח יימסר, בלא צורך שבית המשפט יכריע בעניין. באשר לסעיף 40 בדו"ח התופס נדרשה התייעצות עם המומחה המלווה, ולפיכך לא היה ברור מהו פרק הזמן שיידרש עד שתינתן ההחלטה בנושא. מנגד לכך, משנשמעו כבר כל טענות הצדדים, ניתן היה כמובן להכריע גם בעניין זה מבלי צורך להיזקק לטענות נוספות. מכיוון שנפגשתי עם המומחה עוד באותו יום וקיבלתי את עמדתו, לא מן הנמנע היה להכריע גם בשאלות הנוגעות לשני הסעיפים הנ"ל.

          כך היה, וביום 15.4.05 ניתנה ההחלטה בבש"א 1108/05. הוריתי על מסירת הדו"ח המתייחס למבקשת לידי משיבה מס' 1 בהשמטה של סעיף 40, תוך שניתנו הוראות שונות לביצוע, וללא השמטת סעיף 45 - הכול כמפורט בהחלטה הנ"ל.

          החלטה זו היא נושא הבקשה שלפני, שבגדרה טוען בא-כוחה המלומד של המבקשת כי "ההחלטה חורגת מההצעה". עוד הוסיף ופירט על מערכת חוזית המתקיימת כביכול בין בית המשפט "המציע" ובין הצד להליך, "מוסר הקיבול" להצעה. אין צריך לומר שבין בית המשפט ובין אחד מהצדדים לא קיימת מערכת יחסים חוזית, וזאת לא רק משום שיש בדבר כדי לפגוע בצד הנוסף להליך, שאיננו "צד לחוזה". סבורני שהדברים ברורים ואינם טעונים בירור וליבון נוסף. אודה ולא אבוש, כי לא ירדתי לסוף דעתו של הפרקליט הנכבד באשר להלנתו בנושא. לעניין שלגביו ניתנה הסכמה - ההחלטה מתבססת עליה; ולעניין שלא ניתנה החלטה - ההחלטה מפרטת את הטעמים למסקנותיה. אכן, אפשר שעורך הדין לויט הבין שלא כהלכה את הצעת בית המשפט, אולם אין בכך כדי לשנות את מהותם של דברים.

זאת ועוד, הבקשה "לדון מחדש בבקשת התופס" איננה מובנת, שהרי בכל מקרה נשמעו מלוא הטענות ובית המשפט יכול היה להכריע גם בלא ההסכמה הנ"ל. לפיכך גם לא מובן הרשום בסעיף 12 בעמ' 5 לבקשה, ש"למעשה, שללה ההצעה מן המבקשת הזכות להישמע כעת בטענותיה לגבי התופס, התפיסה והמסמך המכונה 'דו"ח'". הטענות כאמור נשמעו במלואן וניתן להכריע במחלוקת, בין על-פי הסכמה ובין בלעדיה.

כדי לסלק כל ספק מלבב יובהר, כי עמדתי הייתה ועודנה, שאת הדו"ח יש למסור לידי משיבה מס' 2. בטענות ובנימוקים שהועלו על-ידי המבקשת כנגד מסירתו ואשר התבססו על-כך שלפני בית המשפט אין מונח "דו"ח", אינם מקובלים עלי, זאת מן הטעמים המפורטים והענייניים שניתנו על-ידי תופס הנכסים (המשיב מס' 1). ממילא אפוא אין בהסכמה כדי לשנות דבר ממהותם הסופית של הדברים. אכן, לא מצאתי שבטענות לגבי העדרם של עדים או חוסר האובייקטיביות מצד התופס יש ממש. בכל מקרה לא מצאתי, כי קיימת הצדקה להימנע בעטיים מלהעביר את הדו"ח לבעל הדין, כמצוות תקנה 318ו הנ"ל. השאלות באשר למשקלו של הד"ח ולערכו הראייתי, אינן צריכות להתלבן בשלב הזה ועניינן לתיק העיקרי. לפיכך מובן גם, כי בהיתר לתופס הנכסים למסור את הדו"ח לידי משיבה מס' 2, אין כדי לקבוע דבר בשאלת תוקפה כראיה, כפי שגם פורט בהצהרה שנרשמה בסוף הדיון מיום 13.4.05 בבש"א 1108/05.

לנוכח האמור, הבקשה לביטול ההחלטה נדחית, בלא צורך בקבלת תשובה.

ניתנה היום, י' בניסן תשס"ה (19 באפריל 2005).

המזכירות תודיע תוכן החלטה זו לבאי-כוח הצדדים.

                                                                                מ' גל, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: